היום יכולתי לטפוח לעצמי על השכם 

28/08/2012 18:54

נמצאת אני בטיפול בקשישים בנוסף לעיסוקי הרגילים בדיור מוגן כמה פעמים בשבוע בכל מיני שעות.

מקבלת אני תמיד איזו משפחה שאני אמורה לעזור, קניות,סידור תרופות,לבשל,לטייל,לסדר,וישנם כאלו שאני יושבת איתם ומקריאה להם מספר או מהעיתון. לצערי אני מקבלת גם מטופלים אשר נמצאים בכל מיני סוגי דיכאונות..ואני אמורה לדובב..להצחיק...לספר..ולדאוג שאותו קשיש או קשישה יצאו לכמה שעות שאני איתם מהקונכייה בה הם היסתגרו.

עד היום היו לי לא מעט הצלחות.. והבוקר כשהגעתי הודיעו לי ששולחים אותי למטופלת אשר כבר חצי שנה כמעט לא אוכלת כלום.(היא נמצאת שם עם בעלה) לא מבשלת...לא מסדרת...וכששומעת את המילה אוכל מעקמת את האף ולא מוכנה שידברו איתה על כך.

לאחר ישיבה של כל הצוות הרפואי עם הבעל ובני משפחתה הדואגים הוחלט לשלוח אותי אליה..והסיבה שאמרו לי היא לא כי אשכנע אותה לאכול- אלא שאנסה לדובב אותה ולהבין מה עובר עליה וזאת עם שמחת החיים שלי והגישה השמחה שיש לי. כולם היו סקפטים ועשו אפילו התערבות שאני אחרי רבע שעה חוזרת למרפאה עם "ידיים ריקות".

עליתי לזוג שגרים בקומה גבוה ..ובדירה יפיפיה מטופחת נקיה ומסודרת. היכרתי את האישה שהיתה לבושה מאד אלגנטי ..ציפורניים עשויות..שיער אחרי מספרה.אך עם עיניים כבויות. בעלה קיבל אותי עם חיוך רחב מאוזן לאוזן. ניכנסתי אני אליהם עם החיוך המיוחד שלי והיצגתי את עצמי..וישר ניגשתי לעניין.(למרות שאמרו לי לעשות זאת בעדינות מוחלטת--עשיתי זאת אך בדרכי שלי). אמרתי להם שאני לשירותם בכל מה שיבקשו ממני... מיד שאלה אותי האישה-מה את עושה.? ובחשדנות גדולה-ידעה שאני מגיעה אך קשה היה לה להשלים עם זה שמישהו יכנס אליה הביתה לעזור במשהו. עניתי לה איזה שירותים היא יכולה לקבל ממני..וכשהיגעתי למילה בישול-אמרה ישר זה לא! אני אולי צריכה סדר בארונות כי קשה לי..אך לא בישול.

שאלתי אותה למה לא בישול---ובאותה נשימה שאלתי אותה מה היא אמורה לאכול היום בצהרים..היסתכלה על בעלה ולא ענתה. בעלה ענה לי...אני דואג..היא לא אוכלת כלום...מתכווצת ומרזה..לא רוצה לרדת לחדר אוכל אומרת שהאוכל שם לא טוב ומשעמם..לא רוצה ללכת לילדים..ולא רוצה שאני אבשל לה כמובן-

אמרתי לה..אני לא באה לשכנע אותך לאכול..את ילדה גדולה ואת תחליטי מה את רוצה..אך סתם הייתי רוצה לדעת מה את אוהבת לאכול. היסתכלה עלי..וענתה לא יודעת.

אז פתאום עלה לי רעיון..וסיפרתי להם קצת על עצמי ועל העסק הקטן שלי..וסיפרתי להם שיש לי אתר ובאתר יש תפריט של בישולים מאד מגוונים בריאים וביתיים(יכולתי לספר זאת כי מיד כשניכנסתי ראיתי מחשב ומדפסת והבנתי שיש מישהו שם שיודע להיות במחשב- הבנתי שזה הבעל כי היא קשת ראיה).

הבעל מיד ניגש למחשב ודרך גוגל ניכנס לאתר שלי ..לתפריט והוציא אותו במדפסת.. ואז התחיל להקריא לאשתו מה אני מבשלת.. פתאום אורו עיניה..היא הונגריה במוצאה ושמעה שאני מכינה תבשילים הונגריים.. ושאלה אותי על תבשיל אחד..ועוד אחד.. ושאלה אם אני יכולה להכין.עניתי לה שכן...ואז בעלה עלה על זה טרמפ ואמר לה מיד להחליט מה אני אבשל לה בפעם הבאה כשאגיע.(לא היו מצרכים באותו רגע בנמצא).

בינתיים סידרתי לה את ארון הבגדים שהיה די בבלאגן. אמרה לי ..אני לא יכולה לאכול הרבה..ואני הסברתי לה שאכין לה רק טעימות קטנות מכל מה שהיא תרצה..ואם לא יהיה טעים תוכל לזרוק..

ואז קרה הבלתי יאמן-קמה מהכיסא ניגשה אלי ונתנה לי נשיקה גדולה(הייתי בהלם) ואמרה לי..גם אם לא אוכל עצם העובדה שאני פתאום מדברת על אוכל זה כבר עושה לי הקלה מסויימת. בעלה מיד ביקש ממני רשימת מצרכים מה לקנות..וקבעתי איתם לשבוע הבא לבשל לגברת המקסימה הזו שאני מקווה שתחזור להיות שוב אכלנית כשהיתה ועם שמחת חיים. בעלה ניגש אלי ולחץ את ידי בחוזקה..ואמר לי שנעם לו מאד להכירני.

ירדתי למרפאה עם חיוך מאוזן לאוזן ועם הרגשת עילאית ומתמוגגת מרב נחת...
עוד הצלחה שלי בדיור המוגן.